רק להקשיב
מוקדש לכל התלמידות והתלמידים שלי שקשה להם
זה אולי לא הדבר הכי חכם מבחינה עסקית להגיד זאת, אבל זו האמת: זה לא קל ללמוד התמקדות.
זה כיף, זה מעניין, זה פותח עולמות מופלאים, בפנים ובחוץ, וזו לעתים קרובות חוויה עמוקה של לחזור הביתה, אבל זה לא קל. זה במיוחד לא קל למי שמלכתחילה רוצים - ובסופו של דבר יכולים - לקבל מן ההתמקדות כלי עבודה: מטפלים, מאמנים, יועצים.
.
זה לא קל, כי ההתמקדות, שבסופו של דבר אנחנו מבינים שהיא אוחזת עולם ומלואו והיא הרבה יותר מכלי עבודה, מזמינה אותנו בראש ובראשונה להקשיב.
רק להקשיב.
ואז, ברגע, כל מה שלמדנו קודם, כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שאנחנו חושבים, כל מה שאנחנו יכולים לעזור בעזרתו, הופך לכאורה ללא-רלוונטי. בבת אחת אנחנו מוזמנים להתפשט מכל מה שעד כה שירת אותנו נאמנה, נתן לנו ערך, סייע ללקוחותינו, פרנס אותנו.
זה שבר קשה. החלק בנו שרוצה לעזור, זה שהביא אותנו עד הלום, זה שגרם לנו לבחור בעיסוק שלנו שמהותו היא עזרה לאחר, זה ששלח אותנו לרכוש ידע רב ערך כדי לתת את העזרה הזו – החלק הזה נשאר מבולבל ומתוסכל, לא מאמין: רק להקשיב?
.
אני לא יכולה לעזור לתלמידות ולתלמידים המבולבלים והמתוסכלים שלי, כי בסופו של דבר הדבר היחיד שלימד אותי שכן, לרק להקשיב יש כוח ריפוי עצום, זה הנסיון. וכך, רק הנסיון שלהם, שכרוך בהתמודדות עם אותם חלקים שלא מאמינים ומתקשים להפרד מכל הדרכים האחרות וללכת במשעול ההקשבה, ילמד אותם את כוחה.
.
אני לא יכולה לעזור להם, אז אני מקריאה להם את הסיפור הנפלא "הארנב הִקשיב", שכתב וצייר קורי דורפלד ותרגמה גליה אלוני דגן, שכמו רבים מהספרים שמדברים התמקדות שכתבתי עליהם בעבר, הוא ספר ילדים שמיועד למבוגרים.
.
בסיפור, הילד טיילור נקלע למשבר כשהכל מתרסק לו. בזו אחר זו מגיעות החיות, שרוצות לעזור לו: מציעות לו, בין השאר, לדבר על זה, לכעוס או לצחוק על זה ביחד, לתקן (כמובן), להרוס למישהו אחר (קלאסי). אבל טיילור לא רוצה שום דבר מכל אלה, והחיות הולכות, וטיילור נשאר לבד.
ואז מגיע הארנב. והארנב לא עושה כלום, לא אומר כלום. הוא רק יושב שם עם טיילור, קרוב, ומקשיב.
וראה זה פלא: כמו שרשרת מטפחות צבעוניות הנשלפות משרוולו של קוסם, זה מגיע, והפעם מבפנים: טיילור מדבר, וכועס, וצוחק, ובוכה, ואפילו מתכנן להרוס למישהו אחר.
והארנב רק מקשיב.
ואז, כשמגיע הרגע הנכון, טיילור יודע שהוא מוכן לבנות הכל מחדש.
כוחה של נוכחות אדם אחר לצידנו
כן, זה לא פשוט רק להקשיב. כמו החיות בסיפור, גם בנו יש מקומות שמזדהים, שמבקשים לעזור, לקדם, לרפא, להציל. כדי רק להקשיב לאחר עלינו קודם כל להקשיב למקומות הללו בתוכנו, ללטף את פרוותם, לשים לב שהם חוששים שכל הדברים שהנפלאים שאנחנו ילכו לאיבוד אם רק נקשיב. זה לא פשוט, ולמעשה, עיקר לימודי ההתמקדות הוא ללמוד להקשיב למקומות האלה בתוכנו, כדי להצליח רק להקשיב לאחר.
ואז זה עובד, כמו בסיפור: כוחה של ההקשבה ההתמקדותית הוא למעשה בעצם החוויה של נוכחות אדם אחר איתנו. רק להקשיב משמעו להיות עִם: לשבת לצידנו, לא להשאיר אותנו לבד. כי גם להקדים את התהליך שלנו, ולו בצעד אחד קטן, משאיר אותנו לבד. כי גם לנסות לעזור לנו להרגיש או לעשות משהו שעדיין אינו בשל בתוכנו, משאיר אותנו לבד.
רק להקשיב הוא בכלל לא רק. רק להקשיב הוא למעשה לאפשר - הכל. משמעותו העמוקה היא להסכים להיות איתנו כמו שאנחנו, לתת לדברים להגיע מבפנים, בקצב ובסדר שלנו. לסמוך עלינו שהסדר והקצב של הדברים בתוכנו הוא הסדר והקצב הנכון, הקצב והסדר הנכון של הרגשות, של המעשים; הקצב והסדר הנכון שיאפשר לנו לפרוק את הכאב, ולבנות את עצמנו מחדש.
הארנב הקשיב, מאת קורי דורפלד. תרגום: גליה אלוני דגן. הוצאת תכלת
זה כיף, זה מעניין, זה פותח עולמות מופלאים, בפנים ובחוץ, וזו לעתים קרובות חוויה עמוקה של לחזור הביתה, אבל זה לא קל. זה במיוחד לא קל למי שמלכתחילה רוצים - ובסופו של דבר יכולים - לקבל מן ההתמקדות כלי עבודה: מטפלים, מאמנים, יועצים.
.
זה לא קל, כי ההתמקדות, שבסופו של דבר אנחנו מבינים שהיא אוחזת עולם ומלואו והיא הרבה יותר מכלי עבודה, מזמינה אותנו בראש ובראשונה להקשיב.
רק להקשיב.
ואז, ברגע, כל מה שלמדנו קודם, כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שאנחנו חושבים, כל מה שאנחנו יכולים לעזור בעזרתו, הופך לכאורה ללא-רלוונטי. בבת אחת אנחנו מוזמנים להתפשט מכל מה שעד כה שירת אותנו נאמנה, נתן לנו ערך, סייע ללקוחותינו, פרנס אותנו.
זה שבר קשה. החלק בנו שרוצה לעזור, זה שהביא אותנו עד הלום, זה שגרם לנו לבחור בעיסוק שלנו שמהותו היא עזרה לאחר, זה ששלח אותנו לרכוש ידע רב ערך כדי לתת את העזרה הזו – החלק הזה נשאר מבולבל ומתוסכל, לא מאמין: רק להקשיב?
.
אני לא יכולה לעזור לתלמידות ולתלמידים המבולבלים והמתוסכלים שלי, כי בסופו של דבר הדבר היחיד שלימד אותי שכן, לרק להקשיב יש כוח ריפוי עצום, זה הנסיון. וכך, רק הנסיון שלהם, שכרוך בהתמודדות עם אותם חלקים שלא מאמינים ומתקשים להפרד מכל הדרכים האחרות וללכת במשעול ההקשבה, ילמד אותם את כוחה.
.
אני לא יכולה לעזור להם, אז אני מקריאה להם את הסיפור הנפלא "הארנב הִקשיב", שכתב וצייר קורי דורפלד ותרגמה גליה אלוני דגן, שכמו רבים מהספרים שמדברים התמקדות שכתבתי עליהם בעבר, הוא ספר ילדים שמיועד למבוגרים.
.
בסיפור, הילד טיילור נקלע למשבר כשהכל מתרסק לו. בזו אחר זו מגיעות החיות, שרוצות לעזור לו: מציעות לו, בין השאר, לדבר על זה, לכעוס או לצחוק על זה ביחד, לתקן (כמובן), להרוס למישהו אחר (קלאסי). אבל טיילור לא רוצה שום דבר מכל אלה, והחיות הולכות, וטיילור נשאר לבד.
ואז מגיע הארנב. והארנב לא עושה כלום, לא אומר כלום. הוא רק יושב שם עם טיילור, קרוב, ומקשיב.
וראה זה פלא: כמו שרשרת מטפחות צבעוניות הנשלפות משרוולו של קוסם, זה מגיע, והפעם מבפנים: טיילור מדבר, וכועס, וצוחק, ובוכה, ואפילו מתכנן להרוס למישהו אחר.
והארנב רק מקשיב.
ואז, כשמגיע הרגע הנכון, טיילור יודע שהוא מוכן לבנות הכל מחדש.
כוחה של נוכחות אדם אחר לצידנו
כן, זה לא פשוט רק להקשיב. כמו החיות בסיפור, גם בנו יש מקומות שמזדהים, שמבקשים לעזור, לקדם, לרפא, להציל. כדי רק להקשיב לאחר עלינו קודם כל להקשיב למקומות הללו בתוכנו, ללטף את פרוותם, לשים לב שהם חוששים שכל הדברים שהנפלאים שאנחנו ילכו לאיבוד אם רק נקשיב. זה לא פשוט, ולמעשה, עיקר לימודי ההתמקדות הוא ללמוד להקשיב למקומות האלה בתוכנו, כדי להצליח רק להקשיב לאחר.
ואז זה עובד, כמו בסיפור: כוחה של ההקשבה ההתמקדותית הוא למעשה בעצם החוויה של נוכחות אדם אחר איתנו. רק להקשיב משמעו להיות עִם: לשבת לצידנו, לא להשאיר אותנו לבד. כי גם להקדים את התהליך שלנו, ולו בצעד אחד קטן, משאיר אותנו לבד. כי גם לנסות לעזור לנו להרגיש או לעשות משהו שעדיין אינו בשל בתוכנו, משאיר אותנו לבד.
רק להקשיב הוא בכלל לא רק. רק להקשיב הוא למעשה לאפשר - הכל. משמעותו העמוקה היא להסכים להיות איתנו כמו שאנחנו, לתת לדברים להגיע מבפנים, בקצב ובסדר שלנו. לסמוך עלינו שהסדר והקצב של הדברים בתוכנו הוא הסדר והקצב הנכון, הקצב והסדר הנכון של הרגשות, של המעשים; הקצב והסדר הנכון שיאפשר לנו לפרוק את הכאב, ולבנות את עצמנו מחדש.
הארנב הקשיב, מאת קורי דורפלד. תרגום: גליה אלוני דגן. הוצאת תכלת