קונסטלציה משפחתית – התמקדות מעבר למרחב ולזמן

נקודת הדמיון הראשונה בין התמקדות וקונסטלציה משפחתית היא הקושי המובנה להסבירן. אחרי שנים של נסיונות, אני מצליחה כיום לדבר (בעיקר לכתוב) את האחות הבכורה במשפחת הכלים שבאמתחתי, ההתמקדות. הצעירה, הקונסטלציה המשפחתית, שלידה נדמית ההתמקדות כשיא הקונבנציונליות, עדיין מגומגמת. 
אז במקום להסביר – מה זה קונסטלציה משפחתית, אנסה לתאר את הקשר בין השתיים; את מה שגורם לי, אדם לוגי עם חיבור פעיל לגוף ולנפש, לקבל ולאהוב את מה שנדמה לעתים כתקשור (לעתים קבוצתי) לכל דבר ועניין. 

מה לימדה אותי ההתמקדות
אז קודם כל, ההתמקדות הפכה אותי לאדם מאמין. ההתמקדות הרחיבה את האפשרות שלי להיות שם, בשקט, בסקרנות, מול הלא ידוע, הלא ברור והלא מובן. לסמוך על הגוף היודע, שיודע טוב ממני. לסמוך על התהליך הפנימי שהכיוון שלו הוא תמיד קדימה (כך אני נוכחת שוב ושוב), תמיד לעבר שלמות, איזון ובריאות, אם רק לא נפריע לו (זה האתגר הגדול), אם רק נסכים להיות שם. 
ההתמקדות גם לימדה אותי לזהות סימנים. כשאני מצליחה לדייק מבפנים, להקשיב לכל הקולות שמזהירים אותי, שחוששים שזה לא יקרה, להסכים להיות איתם מבלי לגרש אותם כי "צריך לחשוב חיובי", התנועה המתחוללת גדולה ממני, העולם שבחוץ מתחיל להגיב. 
ההתמקדות לימדה אותי על מערכות יחסים. היא לימדה אותי על אמפתיה, על המתנה הגדולה בהקשבה לאדם אחר, על האתגר בהקשבה כזו לאדם קרוב שאיתו אני "מעורבבת", ועל הקפיצה הקוואנטית שמתאפשרת באמצעותה בכל אחד מאיתנו, ובמערכת היחסים בינינו.
ההתמקדות לימדה אותי על הקסם שבמרחב המשותף. כן, זה קסם, לא פחות. הבלתי אפשרי מושג: מקומות שלא הכרתי, שלא היו קיימים בי קודם או שהיו כבר מתים, מתעוררים לחיים ונעים קדימה באינטראקציה מרפאת. 
בהתמקדות גיליתי, שמערכת היחסים שלי עם בתי מרפאת אחורה את מערכת היחסים שלי עם אמי.


מה נותנת לי הקונסטלציה המשפחתית
ואז פגשתי את הקונסטלציה המשפחתית, והיא נתנה לגיטימציה ומשנה תוקף לכל אלה, כמו מרחב עצום שבו כל זה יכול לרקוד. מרחב שבו הקבלה הרדיקלית, שמאפיינת את ההתמקדות, מרשה לעצמה להיות רדיקלית עוד יותר; מרחב לתנועה, שמתאפשרת מול אנשים שכבר מתו, ואפילו מול אנשים שלא הכרנו או שלא ידענו על קיומם. מרחב בגוף, שנושא בתוכו את ההסטוריה המשפחתית שלנו ואת פצעיה ונותן להם מקום והכרה; מרחב משותף, שבו אפשר באמת לעמוד בנעלי האחר ולחוש מה הוא מרגיש ולמה הוא זקוק, גם אם הוא לא עומד מולי, גם אם פיסית, בעצם, הוא לא יכול לעמוד מולי כי הוא בזמן אחר או במקום אחר. 
הקונסטלציה, לא מוגבלת בכבלי המרחב, הזמן או המודעות, מזמינה את ההתמקדות לפרוש כנפיים ולעוף. רחוק יותר, לכל הכיוונים, וגם עמוק יותר פנימה.


על הקסם שבקונסטלציה משפחתית - תיאור מקרה - קראו כאן

עדיין לא מבינים איך זה עובד? מוזמנים לנסות!

​

"כשמשהו ב"סדר" יש תחושה של הקלה, של שלווה ושהכל פועל יחד בהרמוניה. זוהי משמעות המשפט הפשוט
"זה בסדר". פתאום מרגישים הקלה. הסדרים האלה מתגלים ואין צורך להמציא אותם. ראיתי אותם בקונסטלציות".
ברט הלינגר, "הכרה בקיים - שיחות עם ברט הלינגר", תרגום ג'ודי הירשפלד וישי גסטר, 82