מתמקדים מספרים:

נועה, יוצרת ואשת תקשורת, התמקדה בחרדות ולחצים:
כמעט שנה אחרי שעבדנו יחד גיליתי בחודשים האחרונים כמה עמוק הוטמע בי הכלי הפשוט, הגאוני הזה. רק לשים לב. בלי לשפוט, בלי לנסות לטפל מייד, רגע לפני שהבהלה משתלטת - לנשום ולהקשיב למה שעולה. 
או יותר מדויק - לראות מה עולה, כי אצלי, את זוכרת, הדברים עולים בתמונות. 
זה מתחבר לדברים שפעם ידעתי ושכחתי, על מדיטציה, על התבוננות, וזה יושב עלי כל כך טוב. 
הרבה מועקות ומכאובים נשרו ככה סתם, לפני שתפסו אחיזה. טפו טפו, שרק ימשיך לעבוד ככה.
תודה על הקסם! 

---

אפרת, מטפלת גוף-נפש, התמקדה בעניין משפחתי: 
באמת שקשה להסביר מה זה, אבל בטיפול קורה איזשהו קסם. במקרה שלי, עם כל רמת המודעות העצמית והיומרה לדעת מה קורה איתי נחשפתי לעוד רובד עמוק, עוד קול שנשמע באופן בהיר וצלול. קול שלא הכרתי.
ההתמקדות מאפשרת לחלקים שמעוררים התנגדות ונסיון אוטומטי להדחקה להרים את ראשם ולבוא לידי ביטוי. במקרה האישי שלי עלה איזשהו קושי שקשור לפחד ההזדהות עם חלקים פחות מוצלחים של המשפחה. וואו, זה היה מפתיע! אבל מבחינתי הדבר המרתק קרה ביכולת המופלאה של ענת להוביל אותי אל המקום הזה מבלי שאחוש מאויימת.
הסיום השאיר אותי עם קצוות מעט פרומים. קיוויתי שיקרה איזשהו משהו חד משמעי ופסקני אבל במקום זה גיליתי שאפשר לחיות גם עם החלקים הללו, לראות אותם, לקבל את העובדה שגם הם חלק ממני. לא לשפוט אותם, לשמוח על ההזדמנות להוציא אותם לאור, לתת להם ביטוי ו...להישאר בחיים.
בקיצור, ממליצה!

לימור לוי אוסמי, יוזמת ומנהלת האתר "נשים מדברות אמהות":
תודה על היכולת להיות איתי כפי שאני בלי רצון לשנות או לעשות התאמות, להקשיב באמת, עם המון סבלנות, סקרנות, עניין וגם - כיף.
תודה על היכולת לנהל שיחה שמקדמת בלי הכובד והרצינות הטיפולית, מתוך ידיעה שגם ככה דברים עובדים, משתנים, מתפתחים, צומחים.
תודה על האפשרות להתגמש לפי התנאים המיוחדים שלי עכשיו.
תודה על הליווי בגובה העיניים, תוך ההנחה בצד של פרדיגמות, ידע, הנחות סמויות וידענות.
תודה על הגישה האופטימית החבויה, אך נוכחת.

ישי, מוסיקאי: 
בתהליך ההתמקדות חוויתי יכולת התבוננות שלא הכרתי, מעין ריחוק במובן הטוב של המילה. התבוננות שגורמת לתחושת איפשור, מלשון אפשרות. 
יש משהו מאוד ספציפי ונגיש בשיטת ההתמקדות, בשום אופן לא באוויר או כללי. תחושה של כלי שימושי וזמין. 
כולם מדברים על מודעות, אבל רוב הזמן הגמל אינו רואה את דבשתו. להסתכל על עצמך, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. בהתמקדות זה אפשר, זה פשוט קורה: פתאום אתה מסתכל על עצמך, מכיר את עצמך. 
ממליץ לכל אחד! 


אירית, אשת אקדמיה, התמקדה בכעס:
בשנתיים האחרונות חל שינוי בחיי. מאותה אישה שמחה ועליזה, שרואה את הכל באור חיובי. הפכתי לאישה ממורמרת ומלאת כעסים. רמת הכעס שלי על עצמי ובעיקר על בן זוגי הייתה גבוהה והסתירה מעיני את הדברים הטובים שיש בחיי. 
האימון הזוגי לא זו בלבד שלא הקל עלי, אלא ההיפך מכך הוא העצים את תחושת התסכול שלי והכעס. כן גם האימון האישי. המאמנת האישית ניסתה למצוא דרכים יצירתיות לגרום לי לתחושת אחרת. אך זה לא צלח. 
משתשו כוחותיי נאלצתי למצוא דרך אחרת להפיג את תחושות הכעס הגדולות שלי. חששתי מאד שהצטברות הכעסים תוביל אותי למחלה קשה והרגשתי שזה הזמן: כעת הייתי מוכנה ובשלה לנסות את שיטת הפוקוסינג. 

לקראת המפגש הראשון לא ידעתי לאן אני הולכת ומהי באמת שיטת הפוקוסינג. העדפתי להיות לוטה בערפל ולאפשר לדברים לזרום כמו שענת מובילה אותי ואת גופי. 
האווירה שבה נערך הטיפול הייתה רגועה ונעימה מאד ואיפשרה לי להיות בריכוז אמיתי ובחיבור מלא עם גופי. קולה השקט של ענת גרם לי להיכנס פנימה אל תוך גופי ולשוחח עימו.
במפגש הראשון נדהמתי מעוצמתו של הגוף ומהיכולת שלי לשוחח איתו. גיליתי דברים שלא ידעתי והוקסמתי. יצאתי המומה. המומה מעוצמתו של הגוף ומיכולת הדו שיח שקיימת בו. הרגשתי מחוברת לגוף ושהוא חלק ממני ואני חלק ממנו. התחושות הגופניות שחשתי עלו בקנה אחד עם תחושות המוח. 
בתחילה ניסיתי להגדיר לעצמי במילים מה זה הפוקוסינג הזה. האם זה יוגה עם דמיון מודרך? האם זה דמיון מודרך עם שיטה של חיבור לגוף שאיני מכירה? עם הזמן החלטתי לא לנסות ולסווג זאת ופשוט להתחיל ולהיות מאושרת שזכיתי להכיר זאת ללא תיוג והבחנה. 
למפגש השני הגעתי מלאה ציפיות ותקוות. חשבתי שחלף זמן רב מאז הפגישה הראשונה למרות שעבר רק שבוע. במהלך השבוע הזה, בכל פעם שנקרתה בדרכי הזדמנות לכעוס ניסיתי להפיג אותה בדו שיח עם הגוף. לא האמנתי כמה מהר הצלחתי לעשות זאת והתרשמתי באמת עד דמעות. כעסים שליוו אותי תקופה ארוכה החלו להתעמעם. 
המפגש השני היווה עבורי שינוי תפיסתי. הקלות שבה התגברתי על הקשיים והכעסים שלי והמהירות שבאה לידי ביטוי בתגובת הגוף טלטלה אותי וגרמה לי לשנות ממנהגי ומדפוסי הקודמים. מפגש זה היווה עבורי ציון דרך בהלכות התנהגותי. התגובות שלי למצבים שבהן אני כועסת הפכו להיות מתונות יותר וגם שמו רסן ל"למרגליות" פי שהיו באות לידי ביטוי באמירות ציניות ארסיות. החלתי לחשוב לפני שהייתי מגיבה לדברים והפניתי את תשומת ליבי לרחשי גופי. החלתי לשוחח עם גופי במטרה להגיע להרמוניה עם המחשבות. האמנתי בעוצמת הגוף ובכוח שלו לשנות את המציאות הכעוסה והממורמרת שהייתי שרויה בה.  
שאר המפגשים היוו עבורי חיזוק ואימון לאותה תחושה חזקה ולחיבור מלא עם הגוף כדי לסלק את ה"רעלים" הטמונים בו, וכדי להטיב את האנרגיות הטובות הכלואות בו. 
אני מרגישה שמאז שנחשף בפניי הפוקוסינג זכיתי לגדילה משמעותי בחיי.   

שלומית, פסיכולוגית, אם לארבעה:
מההתמקדות שעשינו בטלפון יצאתי בהרגשה נעימה וטובה. היחס המכבד והמקבל שלך, ההקשבה הזהירה, וההכוונה שלך עזרו לי להרגיש יותר טוב עם עצמי, עם מה שעובר עלי, לתת מקום ומילים לתחושות העדינות שעלו בי, ודרך זה לקבל אותם ולהמשיך הלאה ולא להיתקע.
זה עדין מאוד, וזה לא זבנג וגמרנו, וטוב שכך... ומעבר לנושא הספציפי שבו מתמקדים - זה עזר לי גם להתייחס בכבוד למה שאני מרגישה, ולקבל את זה, גם אם זה נשמע מוזר, או לא מתאים למה שאני חושבת ש'צריך'/הגיוני להרגיש.

אורלי, מנהלת פרוייקטים בתחום המחשוב: 
מאוהבת בשיטה ובענת שמנחה את המפגש בצורה בטוחה מכילה ומדויקת.
אני נפעמת מהעוצמה והפשטות של המפגש שלי עם עצמי שם.
תובנות מגיעות בכל פגישה וזה תענוג צרוף.

חגית, מרפאה בעיסוק, התמקדה בתחושות קשות:
תחושת חוסר הוודאות שמלווה את תחילת הפגישה, מתפוגגת מהר מאד והדרך הופכת להיות כמעט טבעית.
הצלילה למעמקים מפתיעה ולעיתים מפחידה מאד. אני מכירה את המקומות הללו של חרדה, עצב גדול, ושוב חוזר על עצמו. אך החוויה כאן היא אפילו עמוקה עוד יותר ממה שחוויתי עד היום. אני ממש שם, לא רק מדברת על...
ההרגשה היא שהשליטה נמצאת אצלי, ופחות אצל ה"מטפל", וזו תחושה טובה. אני יכולה לבחור מתי להפסיק, מתי ל"עוף מהמקום הכואב" או מתי "להתיידד".
הליווי וההכוונה שלך בתהליך היו קשובים מאד, עדינים ומדוייקים. 

תמר, קולנוענית:
החויה שלי בסשן ההתמקדות היא כמו אוצר קטן ויקר, מוזהב וחם, שאני רוצה לנצור ברוחי לעד. 
מאחר וידעתי מראש מהו הנושא שמעיק עלי, ומאחר והא מאד מעיק עלי, הכנתי את עצמי לכניסה פנימה לתוך הכאב בחשש קל ובידיעה ברורה שיהיו דמעות. לא ידעתי מה עוד יקרה חוץ מהדמעות. 
הדימויים שעלו בי תוך כדי הסשן הפתיעו אותי בבהירות שלהם. לאורך כל הדרך, מיד ברגע שניתנה הנחיה כזו או אחרת - התשובה עלתה מיד. 
עברתי מסע של ריפוי, שבתחילתו גיליתי שהלב שלי כלוא ומסוגר, גיליתי מה חוסם אותו, ולתדהמתי בסוף הסשן המחסום הוסר, התפוגג, התמוסס. באמצע הסשן, כשכבר זיהיתי את "הבעיה", ואפילו הסכמתי לראות אותה - את החסימה - לא הבנתי איך זה אמור להסתיים, הייתי מוקסמת מכל המידע הזה ובאותו זמן מודאגת - מה אעשה איתו? איך אסגור את הסשן הזה בידיעה שיש לי מחסום כזה על הלב. אבל ההתרה הגיעה  מעצמה בסוף הסשן, ראיתי את החסימה נעלמת מבלי שהאצתי בה, בלי שהסרתי אותה באופן יזום. מופלא. מופלא!