על האמונה - HOLDING AND WAITING
אנחנו רוצים עבור ילדינו שיאמינו בעצמם, שיאמינו ביכולותיהם. הכלי העיקרי ורב העוצמה שעומד לרשותנו הוא להעניק להם את התחושה שאנחנו מאמינים בהם. איך עושים זאת?
פרולוג
HOLDING AND WAITING הוא מונח מתחום ההתמקדות, והוא אולי הצעד המרתק והעדין והעוצמתי ביותר בתהליך ההתמקדות. משמעותו היא פשוט להיות עם. להיות עם התחושה הקשה, עם מה שקורה. לא לנסות לשנות, כמובן, אבל אפילו לא לנסות לנהל עם התחושה הקשה את הדיאלוג העדין של ההתמקדות. רק להיות שם, לערסל אותה בעדינות, ולחכות.
בסוף השבוע הייתי במצב שדרש HOLDING AND WAITING, אבל היה קושי גדול לעשות זאת. אתמול החלה להבליח בי המילה "אמונה". להחזיק, לחכות ולהאמין. אני יכולה להחזיק ולחכות (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב, מה לעשות) כשאני מאמינה. למשל בהנחיית תהליך התמקדות, האמונה הגדולה שלי בתהליך מאפשרת לי פשוט להיות שם, עם המתמקד, בלי לנסות לשנות. וזה עובד גם מלהפך: כשמחזיקים ומחכים, נוצרת אמונה. את זה גיליתי היום.
התמקדות ובה חשש ואמונה
את ההתמקדות היום התחלתי מבולבלת ונסערת, מתנדנדת מעל התהום, מרגישה נטושה. לא רק שאיני יודעת מה יהיה, ששום דבר לא הולך, גם העולם מסביב מרגיש כל כך לא מפרגן, כל כך לא תומך, וגם אני כבר מתחילה לאבד את האמונה; האמונה בעצמי, האמונה שנמצאת שם, שזוהרת שם כשהדברים קורים כמו שצריך – שככה בדיוק זה צריך להיות, שככה זה נכון.
מתנדנדת מעל התהום, כמו בסרטי הרפתקאות: הלכתי ביער, ולפתע נאספתי אל רשת ענקית ונתליתי מעל התהום. באופן מפתיע, התהום אינה מפחידה, בעיקר כי הרשת שבה אני לכודה, שומרת עלי שלא אפול. גם הרשת כשלעצמה אינה מפחידה, היא מרגישה קצת כמו ערסל שמתנדנד שם. מה שכן: נעצרתי. אני תקועה.
אני בוחנת את האפשרויות לצאת משם: במבט ראשון נראה שרק אם מישהו יבוא וישחרר אותי אוכל להחלץ מכאן. אני ממששת את הרשת, מסתכלת סביב, מחפשת – מנין יבוא עזרי.
רגע, יש עוד אפשרות: אם אטפס על הרשת אוכל להגיע למעלה, אל הענף שעליו היא תלויה, אל העץ. אני מגיעה אל נקודת החיבור, והופ, אני בחוץ. למעלה.
ואז אני רואה אותם. את האנשים, החברים שלי, שלמטה, למרגלות העץ. הם נשענים על העץ ומביטים למעלה, אלי. מחכים שארד. הם ממתינים שאמצא את דרכי. הם מאמינים בי.
אני מתחילה לתכנן את הדרך, מענף לענף. יש הרבה דרכים אפשריות. לא בטוח שכולן בטוחות, אצטרך לנסות, להניח רגל על ענף כדי לבדוק אם הוא יציב מספיק, ואם לא, אנסה ענף אחר. אני יודעת שאצליח, שבדרך זו או אחרת אגיע אל הקרקע.
והם? האנשים שמאמינים בי, הם שקטים ובטוחים. כי זה טיבה של אמונה. כשאתה מאמין במישהו, אתה לא צריך לעשות הרבה רעש, או לעשות הרבה בכלל. אתה לא נכנס ללחץ, מתגייס לטובתו, נחלץ לעזרתו. אתה פשוט נמצא שם, עיניך נשואות אליו, מחזיק את העץ ומחכה.
אפילוג
כהורים לילדים, אנחנו רוצים עבור ילדינו שיאמינו בעצמם, שיאמינו ביכולותיהם. הכלי העיקרי ורב העוצמה העומד לרשותנו, הוא להעניק להם את התחושה שאנחנו מאמינים בהם. לפעמים, אפילו כשאנחנו מאמינים בהם, מאמינים שהם יכולים לצלוח את האתגר שעומד לפניהם, אנחנו בכל זאת עושים: אנחנו מושיטים יד לרדת מהעץ, כי אנחנו מפחדים שיפול. אנחנו עוזרים בשיעורי הבית טיפה יותר מדי, כי אנחנו חוששים שיכשל, או שסתם רוצים שהסאגה הבלתי נגמרת הזו תבוא אל קיצה. אנחנו נותנים עצות, כי רוצים לגונן או ללמד. וכי אנחנו יודעים יותר טוב.
אבל האופן שבו הילד יחוש את אמונתנו, את אמוננו ביכולותיו, בצורה הטובה ביותר, הוא אם רק נחזיק ונחכה. נחזיק גם את תחושותינו אנו, שלפעמים מבקשות אחרת, אבל נחכה. ורק אז, כשרק נהיה שם עם תשומת ליבנו מבלי לעשות שום דבר, הוא יוכל לחוות את התחושה הנפלאה הזו, שהאדם החשוב ביותר בעולם מאמין בו. רק אז הוא יוכל להרגיש את זה גואה בו: "אני יכול!".
HOLDING AND WAITING הוא מונח מתחום ההתמקדות, והוא אולי הצעד המרתק והעדין והעוצמתי ביותר בתהליך ההתמקדות. משמעותו היא פשוט להיות עם. להיות עם התחושה הקשה, עם מה שקורה. לא לנסות לשנות, כמובן, אבל אפילו לא לנסות לנהל עם התחושה הקשה את הדיאלוג העדין של ההתמקדות. רק להיות שם, לערסל אותה בעדינות, ולחכות.
בסוף השבוע הייתי במצב שדרש HOLDING AND WAITING, אבל היה קושי גדול לעשות זאת. אתמול החלה להבליח בי המילה "אמונה". להחזיק, לחכות ולהאמין. אני יכולה להחזיק ולחכות (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב, מה לעשות) כשאני מאמינה. למשל בהנחיית תהליך התמקדות, האמונה הגדולה שלי בתהליך מאפשרת לי פשוט להיות שם, עם המתמקד, בלי לנסות לשנות. וזה עובד גם מלהפך: כשמחזיקים ומחכים, נוצרת אמונה. את זה גיליתי היום.
התמקדות ובה חשש ואמונה
את ההתמקדות היום התחלתי מבולבלת ונסערת, מתנדנדת מעל התהום, מרגישה נטושה. לא רק שאיני יודעת מה יהיה, ששום דבר לא הולך, גם העולם מסביב מרגיש כל כך לא מפרגן, כל כך לא תומך, וגם אני כבר מתחילה לאבד את האמונה; האמונה בעצמי, האמונה שנמצאת שם, שזוהרת שם כשהדברים קורים כמו שצריך – שככה בדיוק זה צריך להיות, שככה זה נכון.
מתנדנדת מעל התהום, כמו בסרטי הרפתקאות: הלכתי ביער, ולפתע נאספתי אל רשת ענקית ונתליתי מעל התהום. באופן מפתיע, התהום אינה מפחידה, בעיקר כי הרשת שבה אני לכודה, שומרת עלי שלא אפול. גם הרשת כשלעצמה אינה מפחידה, היא מרגישה קצת כמו ערסל שמתנדנד שם. מה שכן: נעצרתי. אני תקועה.
אני בוחנת את האפשרויות לצאת משם: במבט ראשון נראה שרק אם מישהו יבוא וישחרר אותי אוכל להחלץ מכאן. אני ממששת את הרשת, מסתכלת סביב, מחפשת – מנין יבוא עזרי.
רגע, יש עוד אפשרות: אם אטפס על הרשת אוכל להגיע למעלה, אל הענף שעליו היא תלויה, אל העץ. אני מגיעה אל נקודת החיבור, והופ, אני בחוץ. למעלה.
ואז אני רואה אותם. את האנשים, החברים שלי, שלמטה, למרגלות העץ. הם נשענים על העץ ומביטים למעלה, אלי. מחכים שארד. הם ממתינים שאמצא את דרכי. הם מאמינים בי.
אני מתחילה לתכנן את הדרך, מענף לענף. יש הרבה דרכים אפשריות. לא בטוח שכולן בטוחות, אצטרך לנסות, להניח רגל על ענף כדי לבדוק אם הוא יציב מספיק, ואם לא, אנסה ענף אחר. אני יודעת שאצליח, שבדרך זו או אחרת אגיע אל הקרקע.
והם? האנשים שמאמינים בי, הם שקטים ובטוחים. כי זה טיבה של אמונה. כשאתה מאמין במישהו, אתה לא צריך לעשות הרבה רעש, או לעשות הרבה בכלל. אתה לא נכנס ללחץ, מתגייס לטובתו, נחלץ לעזרתו. אתה פשוט נמצא שם, עיניך נשואות אליו, מחזיק את העץ ומחכה.
אפילוג
כהורים לילדים, אנחנו רוצים עבור ילדינו שיאמינו בעצמם, שיאמינו ביכולותיהם. הכלי העיקרי ורב העוצמה העומד לרשותנו, הוא להעניק להם את התחושה שאנחנו מאמינים בהם. לפעמים, אפילו כשאנחנו מאמינים בהם, מאמינים שהם יכולים לצלוח את האתגר שעומד לפניהם, אנחנו בכל זאת עושים: אנחנו מושיטים יד לרדת מהעץ, כי אנחנו מפחדים שיפול. אנחנו עוזרים בשיעורי הבית טיפה יותר מדי, כי אנחנו חוששים שיכשל, או שסתם רוצים שהסאגה הבלתי נגמרת הזו תבוא אל קיצה. אנחנו נותנים עצות, כי רוצים לגונן או ללמד. וכי אנחנו יודעים יותר טוב.
אבל האופן שבו הילד יחוש את אמונתנו, את אמוננו ביכולותיו, בצורה הטובה ביותר, הוא אם רק נחזיק ונחכה. נחזיק גם את תחושותינו אנו, שלפעמים מבקשות אחרת, אבל נחכה. ורק אז, כשרק נהיה שם עם תשומת ליבנו מבלי לעשות שום דבר, הוא יוכל לחוות את התחושה הנפלאה הזו, שהאדם החשוב ביותר בעולם מאמין בו. רק אז הוא יוכל להרגיש את זה גואה בו: "אני יכול!".
רוצה ללמוד להחזיק, לחכות ולאפשר? לקבל כלים להתמודד עם הרצון שלך לעזור, כדי להצליח לעזור באמת?
סדנאות התמקדות להורים או קורס התמקדות בבית
סדנאות התמקדות להורים או קורס התמקדות בבית